חסכון פנסיוני - קרן פנסיה
מהי קרן פנסיה?
קרן פנסיה היא מכשיר חסכון לטווח ארוך, שמטרתו העיקרית היא לאפשר לעמית לצבור סכום כסף לקראת היציאה לפנסיה. את סכומי הכסף שהצטברו ניתן לקבל, בבוא העת, באמצעות קצבה חודשית ובמקרים מסוימים חלקו בסכום חד פעמי והכל בהתאם לקבוע בחוק.
מרבית העמיתים חוסכים כספים לגיל הפרישה באמצעות קרן פנסיה מקיפה הכוללת גם רכיבי ביטוח לאובדן כושר עבודה, נכות ושארים.
זקנה
גיל הזכאות לפנסיית זקנה הוא גיל הפרישה (גיל הפרישה שהיה נהוג בישראל מראשיתה ועד שנת 2004 הוא 65 שנה לגברים ו-60 שנה לנשים. על פי חוק גיל פרישה התשס”ד-2004, הועלה גיל זה בהדרגה ל-67 שנה לגברים ו-62 שנה לנשים). עם זאת, בתוכניות פנסיה שונות (פרטיות, ציבוריות וממשלתיות) ניתן להגדיר גיל פרישה השונה מגיל הפרישה הכלל ארצי או גילי פרישה מיוחדים למקצועות שונים. כמו כן, בתוכניות פנסיה שונות ניתן להקדים את הפרישה לפני גיל הפרישה הרגיל (בדרך כלל תמורת הפחתה של שיעור הפנסיה) או לדחות את מועד הפרישה (בדרך כלל עם תוספת לפנסיה בשל הדחייה). יציאה לפנסיה לפני גיל הפרישה קרויה פנסיה מוקדמת.
לגובה הפנסיה מקובלות שיטות אחדות:
כפונקציה של סכומי החיסכון הפנסיוני שנצברו בקרן הפנסיה, וכן מספר הנהנים (העובד בלבד או גם בן זוג וילדים) ומאפייני תוחלת חיים (מין העובד, היותו מעשן או לא מעשן וכדומה). שיטה זו מבוססת על שיקולים אקטואריים שמבטיחים את יכולתה של הקרן לעמוד בהתחייבותה. כפונקציה של שכרו של העובד בשנות עבודתו האחרונות. שיטה זו בעייתית, משום שיש בה זיקה מצומצמת בין הכספים שהעובד צבר בקרן ובין הכספים שיקבל ממנה. כפונקציה של היחס בין שכרו המבוטח של העובד בכל שנה משנות חברותו בקרן ובין השכר הממוצע, אך ללא תלות במספר הנהנים ובמאפייני תוחלת החיים. גישה זו, שנהוגה בקרנות הפנסיה ההסתדרותיות, משקפת את הגישה של “לכל אחד לפי צרכיו”, אך היא רחוקה מלהיות מאוזנת אקטוארית.
מוות
במקרה של מות העובד או הפנסיונר משולמת פנסיית שאירים לשאיריו. בחלק מקרנות הפנסיה זהו מסלול אופציונלי, כלומר המבוטח יכול שלא לכלול אותו בתוכנית הפנסיה שלו, או להגדיר במדויק מי השאירים הנהנים. בקרנות אחרות זהו מסלול בסיסי, שבו השאירים הם: בן/בת הזוג של הנפטר, ילדיו של הנפטר (עד הגיעם לגיל מסוים, 18 או 21 או אף לכל החיים אצל יתומים שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם) וכן שאירים אחרים התלויים בנפטר כמוגדר בתקנון תוכנית הפנסיה.
נכות
ביטוח נכות או ביטוח מפני אובדן כושר עבודה מבטיח קצבה חודשית המשולמת במקרה של פגיעה ממושכת בכושר ההשתכרות של העובד, עקב מחלה, תאונה וכדומה. הגדרת “נכות” עשויה להשתנות בתוכניות ביטוח שונות, למשל האם נכות היא חוסר יכולת לעסוק במקצוע כלשהו, או די בכך שהמבוטח נפגע באופן שאינו מאפשר לו לעסוק במקצועו.
זקנה
גיל הזכאות לפנסיית זקנה הוא גיל הפרישה (גיל הפרישה שהיה נהוג בישראל מראשיתה ועד שנת 2004 הוא 65 שנה לגברים ו-60 שנה לנשים. על פי חוק גיל פרישה התשס”ד-2004, הועלה גיל זה בהדרגה ל-67 שנה לגברים ו-62 שנה לנשים). עם זאת, בתוכניות פנסיה שונות (פרטיות, ציבוריות וממשלתיות) ניתן להגדיר גיל פרישה השונה מגיל הפרישה הכלל ארצי או גילי פרישה מיוחדים למקצועות שונים. כמו כן, בתוכניות פנסיה שונות ניתן להקדים את הפרישה לפני גיל הפרישה הרגיל (בדרך כלל תמורת הפחתה של שיעור הפנסיה) או לדחות את מועד הפרישה (בדרך כלל עם תוספת לפנסיה בשל הדחייה). יציאה לפנסיה לפני גיל הפרישה קרויה פנסיה מוקדמת.
לגובה הפנסיה מקובלות שיטות אחדות:
כפונקציה של סכומי החיסכון הפנסיוני שנצברו בקרן הפנסיה, וכן מספר הנהנים (העובד בלבד או גם בן זוג וילדים) ומאפייני תוחלת חיים (מין העובד, היותו מעשן או לא מעשן וכדומה). שיטה זו מבוססת על שיקולים אקטואריים שמבטיחים את יכולתה של הקרן לעמוד בהתחייבותה. כפונקציה של שכרו של העובד בשנות עבודתו האחרונות. שיטה זו בעייתית, משום שיש בה זיקה מצומצמת בין הכספים שהעובד צבר בקרן ובין הכספים שיקבל ממנה. כפונקציה של היחס בין שכרו המבוטח של העובד בכל שנה משנות חברותו בקרן ובין השכר הממוצע, אך ללא תלות במספר הנהנים ובמאפייני תוחלת החיים. גישה זו, שנהוגה בקרנות הפנסיה ההסתדרותיות, משקפת את הגישה של “לכל אחד לפי צרכיו”, אך היא רחוקה מלהיות מאוזנת אקטוארית.
מוות
במקרה של מות העובד או הפנסיונר משולמת פנסיית שאירים לשאיריו. בחלק מקרנות הפנסיה זהו מסלול אופציונלי, כלומר המבוטח יכול שלא לכלול אותו בתוכנית הפנסיה שלו, או להגדיר במדויק מי השאירים הנהנים. בקרנות אחרות זהו מסלול בסיסי, שבו השאירים הם: בן/בת הזוג של הנפטר, ילדיו של הנפטר (עד הגיעם לגיל מסוים, 18 או 21 או אף לכל החיים אצל יתומים שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם) וכן שאירים אחרים התלויים בנפטר כמוגדר בתקנון תוכנית הפנסיה.
נכות
ביטוח נכות או ביטוח מפני אובדן כושר עבודה מבטיח קצבה חודשית המשולמת במקרה של פגיעה ממושכת בכושר ההשתכרות של העובד, עקב מחלה, תאונה וכדומה. הגדרת “נכות” עשויה להשתנות בתוכניות ביטוח שונות, למשל האם נכות היא חוסר יכולת לעסוק במקצוע כלשהו, או די בכך שהמבוטח נפגע באופן שאינו מאפשר לו לעסוק במקצועו.
התשלומים המרביים המוכרים למעסיק
תשלום מעסיק ע”ח תגמולים – עד 7.5% משכר העובד.
תשלום מעסיק ע”ח פיצויים – עד 8.33% משכר העובד.
המעסיק נדרש למינימום הפקדה של 5% תגמולים לפני תשלום ע”ח פיצויים לקרן הפנסיה.
עבור הפקדות לתגמולים של עד 5% משכר העובד חייבת להיות זהות בין שיעור תשלומי העובד והמעסיק.
עבור הפקדות לתגמולים שמעבר ל 5% כאמור לא נדרשת זהות בין תגמולי עובד ומעסיק. כלומר, המעסיק רשאי להגדיל את הפקדותיו עד ל 7.5% משכר העובד ללא הפקדה מקבילה של העובד ובמקביל רשאי העובד להגדיל את הפקדותיו עד ל 7% משכרו ללא הפקדה מקבילה של המעסיק.
מגבלות על תשלומי מעסיק לקרן פנסיה
הפקדות המעסיק לא יעלו על 15.83% משכר העובד, וסך כל ההפקדות לקרן מעסיק ועובד יחד, לא יעלו על 20.5% מפעמיים השכר הממוצע במשק.
הפקדות המעסיק לתגמולים לקרן פנסיה מקיפה וכללית פטורות מתשלום מס עד תקרה של 4 פעמים השכר הממוצע במשק (34,400 ש”ח נכון ל-2013). מעל שכר זה יש לחייב את העובד במס.
מחפשים את הפתרון המושלם ביותר עבורכם, עבור העסק או המשפחה?
השאירו פרטים ונתחיל במסע המשותף